<h1>ראבי"ה סימן רע"ח</h1>
<h2>דף קל.</h2>
[פרק רבי אליעזר דמילה]. כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, פירוש כגון מכשירי מילה, אבל מילה שאי אפשר לה להעשות מערב שבת דוחה את השבת. אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי עקיבא. ופירש רבינו חננאל הא דקאמר רבי יצחק [קל"ג ע"א] פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת והביאוהו בשבת שלא ברצון רבי אליעזר, דשרי אפילו דרך רשות הרבים ושלא ברצון [חכמים], דאסרו אפילו דרך [גגות] חצירות וקרפיפות, אלא ברצון רבי שמעון דשרי דרך גגות [חצירות] וקרפיפות [לכלים ששבתו בתוכן ולא] לכלים ששבתו בתוך הבית. ולית הילכתא הכי, אלא כדפסקינן הלכה כרבי עקיבא. ואף על גב דפסקינן במסכת עירובין [פרק כל גגות] [צ"א ע"א] אמר רב הלכה כרבי שמעון והוא שלא ערבו, לא סמכינן עלה. ותו דאמר רבא בסוף פרק האשה בפסחים [צ"ב ע"א] ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת וכו' עד איזמל מאי הוא דתניא כשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים כך אין מביאין אותו דרך חצירות וגגות וקרפיפות. [ו]גרסינן בתלמוד ארץ ישראל [פי"ט ה"א] רבי שמואל בר אבדימי הוה ליה עובדא למיגזר [בי] רב ששנא בריה אינשי מייתי לאיזמל שאל לרבי מנא ואמר ליה ידחה עד למחר שאל לרבי יצחק בן אלעזר אמר ליה משחק קונדיטון לא אינשיתון ומייתי איזמל אינשיתון ידחה למחר. ורבינו יצחק האלפסי פליג ואמר כיון דבגמרא דידן פסקינן הלכה כרבי שמעון ואפילו בדבר הרשות לא סמכינן [אירושלמי] היכא דפליג אגמרא דידן. ותו מעשה רב דמייתי רבי יצחק, דלעיל. והא דפסק רב הלכה כרבי עקיבא, היינו דוקא לענין (היכי) שלא יביא האיזמל דרך רשות הרבים כסברת רבי אליעזר, אבל במקום שבות [מודה] דשרי. ורבא בפסחים לדברי רבנן קחשיב איזמל בהדייהו, וכן לרבי שמעון נמי יכול לומר רבא, ולענין כלים ששבתו בתוך הבית, שבזה מודה רבי שמעון לרבנן. ומעשה נמי דירושלמי איכא למימר (נמי) ששכחוהו בתוך הבית, ולא פליג אדרבי שמעון, ומעתה יהו הירושלמי והבבלי שוין. ואני מוסיף דבר שנראה לי עיקר, שלפירוש רבינו חננאל קשיא רב אדרב, דרב פסיק כרבי עקיבא ורב נמי פסק הלכה כרבי שמעון. ומה שפירש רבינו שלמה ואייתו מהאי רישא להאי רישא שהיה התינוק בבית שבראש המבוי והאיזמל בבית שבראש האחר ליתא, אלא שניהם שבתו במבוי, ולא בבית שבמבוי. ובהלכות גדולות כתב והיכא דאייתו איזמל ממעלי שבתא לשבתא ואיגניב או [איפגם] מקמי מילה שרי למימר לגוי לצבותיה [או] לאתויי [איזמל] אחרינא, כדאמרינן בפרק הדר [עירובין ס"ז ע"ב] ההוא ינוקא דאישתפוך וכו'. ולפי זה גרסינן התם אי הכי אימא ליה לגוי זיל אחים ליה, וכן גירסת רש"י. אבל בכל ספרים ישנים כתוב דהא מר לא אמר ליה לגוי. ובהלכות גדולות נמי גרסי הכי, ואיכא תשובתם בצדם, שלא התירו אמירה לגוי שבות ואפילו במקום מצוה באיסורא דאורייתא. ובהלכות עירובין פירשתי הכל בשני מקומות, בתשובת המת שהובא [בספינה בשבת ובתשובת אתרוג שהובא] ביום טוב. ומיהו נראה לי דלדידן לא שכיח רשות הרבים גמורה, הילכך שרי לומר לגוי להביא האיזמל, אי נמי שרי על ידי תינוקות דליטלטלו התם, כההיא דפרק חרש שנשא [יבמות קי"ג ע"א]. אי נמי שרי בענין ההיא דגרסינן בפרק אלו דברים [פסחים ס"ו ע"א] אמרו לו רבי שכח ולא הביא סכין [מערב שבת] מהו וכו' עד למחר [מי] שפסחו טלה תחבו לו בצמרו מי שפסחו גדי תחבו לו בין קרניו, ומסקנא התם דמחמר כלאחר יד הוא ומדרבנן אסור ודבר שיש לו היתר מן התורה ודבר שבות עומד בפניו לעכבו מותר. ואף על גב דבפרק רבי אליעזר דמילה [קל"ג ע"א] ובפרק אלו דברים [פסחים ס"ט ע"ב] דפסקינן הלכה כרבי עקיבא (הא) עביד תלמודא צריכותא מפסח ומילה, משמע דלא גמרי להו אהדדי, ומיהו לענין איסור שבות שוין. כן נראה לי. אבי העזרי.
